האיגרת אל הרומים

פרק א

פתיחת האיגרת:
פאולוס מציג את עצמו ואת שליחותו

ברכה

1 מאת פאולוס, עבד יֵשׁוּעַ המשיח, שָליח קָרוּא, אשר יוּחַד לבשורת אלוהים, 2 שהובטחה מִקדם דרך נביאיו בכתבי הקודש 3 על אודות בְּנוֹ — אשר נולד מזרע דוד לפי הבשר, 4 ואשר מוּנה לבן־האלוהים בִּגבורה לפי רוח הקדוּשה על ידי תחיית המתים — ישוע המשיח אדוננו, 5 אשר דרכו קיבלנו חסד ושליחות להביא לידי ציות אמונה למען שמו בכל העמים, 6 וביניהם גם אתם, קרואי ישוע המשיח.
7 אל כל אלה אשר ברומא, אהובֵי אלוהים, קדושים קרואים:
חסד לכם ושלום מאת אלוהים אבינו ומאת האדון ישוע המשיח. 

הודיה

8 ראשית, אני מודה לאלוהיי דרך ישוע המשיח על כולכם, משום שדבר־אמונתכם נודע בכל העולם. 9 כי עֵד לי אלוהים, אשר אני עובד ברוחי בבשורת בנו, שאני חוזר ומזכיר אתכם תמיד בתפילותיי, 10 ומבקש שאם אפשר, בדרך כלשהי, אצליח סוף־סוף לבוא אליכם הפעם, בִּרְצון אלוהים. 11 כי אני נכסף לראות אתכם כדי להעניק לכם מתנה רוחנית לשם חיזוקכם, 12 ואף כדי שנתעודד יחדיו אצלכם איש באמונת רעהו, שלכם ושלי. 13 אולם אינני רוצה, אחים, כי ייעלם מכם שפעמים רבות תכננתי לבוא אליכם — אך נבצר ממני עד עתה — כדי שיהיה לי פרי גם בקרבכם, כמו בקרב העמים האחרים. 14 אני חייב גם לַיוונים וגם לַבַּרברים, גם לַחכמים וגם לַכּסילים. 15 ובכן, באשר לי, אני מוכן לבשר את הבשורה גם לכם אשר ברומא. 

נושא האיגרת:
צִידּוּק על ידי אמונה בלבד

הצַדִּיק מתוך אמונה — הוא יִחְיֶה

16 כי אינני בוש בבשורת המשיח, כי היא גבורת האלוהים לשם ישועת כל מי שמאמין, לַיהודי ראשונה, וגם לַיווני. 17 כי בה צִדְקַת־האלוהים נגלֵית מתוך אמונה לשם אמונה, ככתוב: ״הצַדִּיק מתוך אמונה — הוא יִחְיֶה.״ 

הצורך בצִידּוּק:
כולם חוטאים וזקוקים לישועה מגזר הדין של אלוהים 

חרון־האלוהים נגלֶה על חטאי בני האדם

18 כי חרון־האלוהים נגלֶה משמיים על כל רשעתם ועוולתם של בני אדם המדכאים את האמת בְּעוולה, 19 משום שמה שידוע על אלוהים מואר בקרבם, כי אלוהים האיר זאת בפניהם. 20 כי מאז בריאת העולם, נסתרוֹת־האלוהים — גבורתו הנצחית ואלוהותו — נראים בבירור, בהיותם מובָנים דרך הדברים אשר נעשו, כך שאין להם שום תירוץ; 21 כי אף על פי שהם יָדעו את אלוהים, הם לא כיבדו אותו כאלוהים ואף לא הכירו תודה, אלא נֶהְבְּלוּ במחשבותיהם וחשך ליבם הנבער. 22 בעודם מצהירים על עצמם שהם חכמים, הם נהיו אווילים, 23 והחליפו את כבודו של אלוהים הבלתי כלֶה בדמות צלמו של אדם כלה, ושל עופות, ושל הולכי על ארבע, ושל רמשים. 

24 על כן גם אלוהים מסר אותם בתאווֹת ליבם לְטומאה, לְבַזות את גופם זה בזה; 25 הם המירו את אמת האלוהים בַּשקר, והשתחוו אל הנברא ועבדו אותו בִּמקום את הבורא, המבורך לעולמי עולמים. אמן. 

26 על כן מסר אותם אלוהים לזימות קלון; כי גם נקבותיהם המירו את היחסים הטבעיים ביחסים המנוגדים לטבע, 27 וגם הזכרים, באותו אופן, עזבו את היחסים הטבעיים עם הנקבה, ובערו בתשוקתם זה אל זה, זכרים עם זכרים עושים תועבה, וקיבלו בתוך עצמם את הגמול המתחייב מסטייתם. 

28 וכשם שלא מצאו לנכון לשמור את אלוהים במלוא דעתם, מסר אותם אלוהים לְדעת פסולה, שיעשו את הדברים שאינם ראויים: 29 הם נמלאים בכל עוולה, זנות, רשע, חמדנות, רוע; הם מלאי קנאה, רצח, מריבה, מרמה, זדון; הולכי רכיל הם, 30 מוציאי דיבה, שונאי אלוהים, מעליבים, גאוותנים, רברבנים, חורשי רע, מַמרים את פי הוריהם, 31 נבערים, מפירי בריתות, חסרי אהבה למשפחתם, בלתי מתְרצים, חסרי רחמים. 32 ואף על פי שהם יודעים היטב את דין־הצֶדֶק של אלוהים, שעושי דברים כאלה בני מוות הם, לא זו בלבד שהם עושים אותם, אלא הם אף מריעים לעושיהם.

פרק ב

אלוהים יגמול לכל אחד לפי מעשיו

1 על כן אין לך שום תירוץ, הוי בן אדם, הוי כל החורץ משפט! כי בשופטך את הזולת אתה מרשיע את עצמך; כי אתה, החורץ משפט, עושה את אותם דברים. 2 ואנו יודעים שמשפט האלוהים הוא על־פי האמת נגד אנשים העושים דברים כאלה. 3 והאם אתה חושב — הוי בן אדם, הוי החורץ משפט על העושים דברים כאלה ועושה אותם בעצמך — שאתה תימלט ממשפט האלוהים? 4 או האם אתה בז לעושר טובו ולסבלנותו ולאורך רוחו, מתוך אי־הכרתך בכך כי טובו של אלוהים מוביל אותך אל עבר תשובה? 5 אולם במידת עקשנותך וליבך הבלתי חוזר בתשובה, אתה אוצֵר לעצמך זעם ליום הזעם וההתגלות ומשפט־הצֶדֶק של אלוהים, 6 והוא יגמול לכל אחד לפי מעשיו: 7 לַמתמידים בעשיית הטוב, המבקשים כבוד והדר ואלמוות — חיי עולם; 8 ואילו לדורשי טובת עצמם, שאינם מצייתים לָאמת אלא מצייתים לָעוולה — חרון וזעם. 9 צרה ומצוקה על נפש כל אדם העושה את הרע, לַיהודי ראשונה, וגם לַיווני; 10 אך כבוד והדר ושלום לכל העושה את הטוב, לַיהודי ראשונה, וגם לַיווני. 11 כי אין משוא פנים לפני אלוהים. 

אלוהים ישפוט את כולם גם על מעשיהם וגם על מחשבותיהם

12 כי כל אלה אשר חטאו בלי תורה, גם יֹאבדו בלי תורה; וכל אלה אשר חטאו לַתורה, על־פי התורה יישפטו. 13 כי לא שומעי התורה הם צַדִּיקים בעיני אלוהים, אלא עושי התורה ייצָּדְקו. 14 כי כאשר הגויים, אשר אין להם תורה, עושים מטבעם את דברי התורה, הם, באין להם תורה, הינם תורה לעצמם. 15 הם מראים שעבודת התורה כתובה על ליבם, וגם מצפונם מעיד על כך, ומחשבותיהם מקטרגות ואף מסנגרות זו על זו לסירוגין — 16 בַּיום שבו ישפוט אלוהים את סודות בני האדם על ידי ישוע המשיח, כבשורתי.

התורה דורשת מכל אחד שיהיה צַדִּיק

17 הרי אתה נקרא יהודי, וסומך על התורה, ומתגאה באלוהים, 18 ויודע את רצונו, ובוחר בַדברים הנעלים — משום שאתה מלומד בַּתורה. 19 ואתה בטוח בעצמך שאתה מורה דרך לַעיוורים, אור לַשרויים בחושך, 20 מלמד בורים, ומדריך חסרי ידע — משום שיש לך התגלמות הדעת והאמת בַּתורה. 21 ובכן, אתה, המלמד את הזולת, האם אינך מלמד את עצמך? אתה, המטיף לא לגנוב, האם אתה גונב? 22 אתה, האומר לא לנאוף, האם אתה נואף? אתה, המתעב אלילים, האם אתה בוזז מקדשים? 23 אתה, אשר מתגאה בַּתורה — בעוברך על התורה אתה מבזה את אלוהים! 24 כי ״שֵם האלוהים מחוּלל בַּגויים בגללכם״, ככתוב. 

המילה אינה פוטרת את האדם ממשפט האלוהים

25 כי המילה אומנם מועילה אם אתה מקיים את התורה; אך אם הינך מפר תורה, מילתך נהיית לְעורלה. 26 ובכן, אם הערל ישמור את דרישות־הצְדָקָה של התורה, האם עורלתו לא תיחשב לו לְמילה? 27 והערל בגופו, אם הוא יקיים את התורה במלואה, האם הוא לא ישפוט אותך, שהינך מפר תורה עם האות הכתובה ועם המילה? 28 כי לאו דווקא מי שנראֶה יהודי — יהודי הוא; ולאו דווקא מילה שנראית בַּבּשר — מילה היא; 29 אלא יהודי הוא זה אשר בתוך־תוכו הוא יהודי, ומילה היא זו של הלב — בָּרוח, ולא בָּאות הכתובה; ותהילתו אינה מבני אדם, אלא מאלוהים.

פרק ג

אלוהים גוזר דין צֶדֶק

1 ובכן, מהו יתרונו של היהודי, או מהי התועלת שבַּמילה? 2 רב, בכל מובן. ראשית, כי בידיהם הופקדו דברי אלוהים. 3 אם כן, מה אם היו אנשים שלא האמינו? האם אי־אמונתם תבטל את נאמנותו של אלוהים? 4 חלילה! דְעו כי אלוהים אמת הוא, וכל אדם כוזב, ככתוב:

״למען תִּצְדַּק בדבריך, ותִזכה בשופטך.״ 

5 אולם אם עוולתנו מדגישה את צִדְקַת־האלוהים, מה נׂאמר? האם עַוָול הוא אלוהים בשופכו את זעמו? (אני מדבר כאדם.) 6 חלילה! שאם לא כן, כיצד ישפוט אלוהים את העולם? 7 שכן אם בִּכְזָבִי שופעת אמת האלוהים לכבודו, מדוע גם אני נשפט עדיין כְּחוטא? 8 ומדוע אין אנו אומרים — כפי שמעלילים עלינו וטוענים נגדנו — ״נעשֶה את הרע כדי שיֵצא הטוב״? דינם בא עליהם בצֶדֶק. 

כולם חוטאים וזקוקים לישועה מגזר הדין של אלוהים

9 ובכן מה? האם מצבנו טוב יותר? כלל וכלל לא! כי כבר האשמנו גם את היהודים וגם את היוונים בכך שהם כולם נתונים תחת החטא, 10 ככתוב:

״אין צַדִּיק, אין גם אחד;
11 אין משכיל, אין דורש את אלוהים.
12 הכול סר, יחדיו נאלָחו;
אין עושה טוב, אין גם אחד.
13 קבר פתוח גרונם, לשונם יחליקון;
חֲמת עַכשוּב תחת שפתימו,
14 ופיהם מלא אָלָה ומְרוֹרוֹת.
15 רגליהם ימהרו לשפוך דם;
16 שוד וָשבר במסילותם,
17 ודרך שלום לא יָדָעו.
18 אין פחד אלוהים לנגד עיניהם.״

19 ואנו יודעים כי כל מה שהתורה אומרת, היא אומרת לאלה אשר בַּתורה, כדי שכל פה ייסכר וכל העולם ייתן את הדין לפני אלוהים. 20 לכן לא ייצָּדֵק בעיניו כל בשר על ידי מעשי התורה, כי ידיעת החטא במלואה באה דרך התורה.

קבלת הצִידּוּק:
אלוהים מְצַדֵּק בני אדם על ידי אמונה בלבד

הפדות שבמשיח ישוע היא הבסיס לצִידּוּק

21 אולם עכשיו, בלי תורה, נגלתה צִדְקַת־האלוהים אשר התורה והנביאים מעידים עליה, 22 והיא צִדְקַת־האלוהים שבאה דרך אמונה בישוע המשיח, אל כל ועל כל המאמינים (כי אין הבדל, 23 כי כולם חטאו והם נכשלים בהשגת כְּבוד האלוהים), 24 והם נִצְדָּקים חינם בחסדו דרך הפדות שבמשיח ישוע; 25 אותו הציב אלוהים בפומבי כַּכַּפּוֹרֶת, לכפר דרך האמונה בדמו, כדי להציג את צִדְקָתו, משום שהבליג באורך רוחו האלוהי על החטאים אשר נעשו לפנים — 26 כדי להציג את צִדְקָתו בזמן הזה, למען יהיה צַדִּיק ומְצַדֵּק את המאמין בישוע.

אלוהים מְצַדֵּק בני אדם על ידי אמונה בלבד

27 אם כן, היכן הגאווה? היא הודרה. על ידי איזו תורה? של מעשים? לא ולא! אלא על ידי תורת האמונה. 28 אם כן, אנו מַסיקים שאדם נִצְדָּק על ידי אמונה, בלי מעשי התורה. 29 או שמא אלוהים הוא אלוהי היהודים בלבד? האם אינו גם אלוהי הגויים? כן! גם של הגויים! 30 שהרי אלוהים אחד הוא; והוא יְצַדֵּק את הנימולים על ידי אמונה, ואת הערלים דרך אותה אמונה. 31 אם כן, האם אנו מבטלים את התורה על ידי האמונה? חלילה! להפך, אנו דוגלים בַּתורה. 

פרק ד 

אלוהים צִידֵּק את אברהם ואת דוד על ידי אמונה בלבד

1 ובכן, מה נֹאמר על אברהם אבינו? מה השיג דרך הַבּשר? 2 כי אם אברהם נִצְדַּק על ידי מעשים, יש לו במה להתגאות, אך לא לפני אלוהים. 3 כי מה אומר הכתוב? 

״והאמין אברהם באלוהים, ונֶחְשְׁבָה לו לִצְדָקָה.״

4 הרי מי שעובד, שכרו אינו נחשָב כחסד, אלא כחובה. 5 אולם מי שאינו עובד, אלא מאמין בַּמְּצַדֵּק את הרָשָע, אמונתו נחשבת לִצְדָקָה. 6 כך גם דוד מספר על אושרו של האיש אשר אלוהים חושב לו צְדָקָה, ללא מעשים:

7 ״אשרי נְשוי פשע, וכְסוי חטאה.
8 אשרי אדם לא יחשוב יהוה לו עוון כלל.״

9 ובכן, האם האושר הזה הוא רק לַנימולים, או האם הוא גם לַערלים? כי אנו אומרים שהאמונה נחשבה לאברהם לִצְדָקָה. 10 ובכן, כיצד נחשבה לו? בהיותו נימול או בהיותו ערל? לא בְּמילה — אלא בְּעורלה! 11 והוא קיבל את אות המילה כְּחותָם לְצִדְקַת־האמונה אשר הייתה לו בעודו ערל, כדי שיהיה אב לכל המאמינים הערלים (כדי שתיחשב גם להם לִצְדָקָה), 12 וכדי שיהיה אב לַנימולים — לאלה שאינם לפי המילה בלבד, אלא גם הולכים בעקבות האמונה שהייתה לאברהם אבינו בעודו ערל.

ההבטחה ניתנה לאברהם דרך צִדְקַת־האמונה

13 כי ההבטחה לאברהם, או לזרעו, שיהיה יורש העולם, לא ניתנה דרך התורה — אלא דרך צִדְקַת־האמונה. 14 כי אם אלה שלפי התורה יורשים הם, אזי האמונה היא לשווא וההבטחה בְּטֵלה. 15 כי התורה מביאה לידי זעם; שכן במָקום שאין תורה, אין עבירה. 

16 על כן זאת על ידי אמונה, כדי שתהיה לפי חסד, וכך ההבטחה תהיה ודאית לכל הזרע — לא רק למי שלפי התורה, אלא גם למי שלפי אמונת אברהם, שהוא אב לכולנו 17 (ככתוב: ״כי אב המון גויים נתתיך״) בעיני אלוהים אשר בו האמין, המחיֵה את המתים וקורא את אשר אינם קיימים כקיימים. 18 באפס תקווה הוא האמין בַּתקווה, וכך היה לאב המון גויים, כפי שנֶאמר: ״כה יהיה זרעך.״ 19 ולא נחלש בָּאמונה כאשר חשב על גופו שכבר היה כְּמת (בהיותו כבן מאה שנה), ועל רחמה המת של שרה. 20 והוא לא פקפק בהבטחת האלוהים מתוך אי־אמונה, אלא התחזק בָּאמונה, נתן כבוד לאלוהים, 21 והיה בטוח בביטחון מלא כי את אשר הבטיח יוכל גם לקיים. 22 ולכן ״נֶחְשְׁבָה לו לִצְדָקָה״. 

גם היום אלוהים מְצַדֵּק בני אדם על ידי אמונה בלבד

23 ולא למענו בלבד נכתב ״נֶחְשְׁבָה לו״, 24 אלא גם למעננו, והיא עתידה להיחשב גם לנו, המאמינים במי שהקים מן המתים את ישוע אדוננו, 25 אשר נמסר למען פשעינו, והוקם למען צִידּוּקנו. 

פרק ה

תוצאות הצִידּוּק:
שלום עם אלוהים וחיי עולם

הנִצְדָּקים מקבלים שלום עם אלוהים

1 לכן, לאחר שנִצְדַּקנו על ידי אמונה, יש לנו שלום עם אלוהים דרך אדוננו ישוע המשיח. 2 דרכו יש לנו גם כניסה על ידי אמונה אל תוך החסד הזה שבו אנו עומדים, ואנו מתגאים בַּתקווה לַכּבוד של אלוהים. 3 ולא זו בלבד, אלא גם בַּצרות אנו מתגאים, ביודענו כי הצרה מביאה לידי חוסן, 4 והחוסן מביא לידי עמידה בְּניסיון, והעמידה בְּניסיון מביאה לידי תקווה. 5 והתקווה אינה מכזיבה, משום שאהבת האלוהים נוֹצְקה בליבנו על ידי רוח הקודש שניתנה לנו. 

6 כי כאשר היינו עדיין חלשים, מת המשיח בעד הרשעים בבוא המועד. 7 אומנם לעיתים נדירות ימות מישהו בעד איש צַדִּיק, אם כי בעד האיש הטוב אולי מישהו יִמְלְאוֹ ליבו למות. 8 אולם כך מראה אלוהים את אהבתו אלינו: כאשר היינו עדיין חוטאים, מת המשיח בעדנו. 9 אם כן, עכשיו, לאחר שנִצְדַּקנו בדָמו, על אחת כמה וכמה ניוושע דרכו מן הזעם. 10 שֶכן אם כאשר היינו אויבים נעשינו רצויים לאלוהים דרך המוות של בנו, על אחת כמה וכמה בהיותנו רצויים — ניוושע על ידי חייו. 11 ולא זו בלבד, אלא גם באלוהים אנו מתגאים דרך אדוננו ישוע המשיח, שדרכו קיבלנו עכשיו את ההתרצות. 

הנִצְדָּקים מקבלים חיי עולם 

12 לפיכך, כשם שדרך אדם אחד בא החטא לָעולם, ודרך החטא בא המוות, וכך עבר המוות לכל בני האדם משום שכולם חטאו — 13 כי עד התורה כבר היה חטא בעולם, אך חטא אינו נזקף לחובה באין תורה. 14 למרות זאת, המוות מָלַך מאדם עד משה, גם על אלה שלא חטאו בעבירה דומה לעבירתו של אדם, שהוא דמותו המקבילה של זה אשר עתיד לבוא. 15 אולם הפשע אינו כמו המַתנה הנדיבה. שֶכן אם על ידי הפשע של האחד מתו הרבים, על אחת כמה וכמה שָפַע חסד האלוהים על הרבים, והמתנה שבַּחסד, על ידי האדם האחד — ישוע המשיח. 16 ותוצאת חטאו של אחד אינה כמו המתנה. כי הדין היה בגין פשע אחד לשם הַרְשָעָה, אך המתנה הנדיבה היא בגין פשעים רבים לשם צִידּוּק. 17 שכן אם על ידי הפשע של האחד מָלַך המוות דרך האחד, על אחת כמה וכמה אלה שמקבלים את שפע החסד ואת מתנת הצְדָקָה ימלכו בַּחיים דרך האחד — ישוע המשיח. 

18 ובכן, כמו שדרך פשעו של אחד באה הַרְשָעָה לכל בני האדם, כך גם דרך צִדְקָתו של אחד בא צִידּוּק של חיים לכל בני האדם. 19 כי כשם שדרך אי־ציותו של האדם האחד נעשו הרבים לחוטאים, כך גם דרך ציותו של האחד ייעשו הרבים לצַדִּיקים. 

20 והתורה נוספה כדי שהפשע יִרבה. אך בְּמָקום שהחטא התרבה, החסד שפע מאוד־מאוד, 21 כדי שכמו שהחטא מלך על ידי מוות, כך גם החסד ימלוך דרך צְדָקָה לשם חיי עולם, דרך ישוע המשיח אדוננו.

פרק ו 

הנִצְדָּקים משוחררים משלטון החטא 

1 ובכן, מה נֹאמר? הנמשיך בַּחטא כדי שהחסד יִרבה? 2 חלילה! אנו, אשר מתנו לַחטא, כיצד נחיה בו עוד? 3 או האינכם יודעים כי כולנו, אשר נטבלנו במשיח ישוע, במותו נטבלנו? 4 לכן נקברנו יחד איתו דרך טבילה בַּמוות, כדי שכמו שהמשיח הוקם מן המתים דרך הכבוד של האב, כך גם אנו נתהלך בְּחיים חדשים. 5 שכן אם נטמענו בדמות מותו, ודאי וּודאי ניטמע גם בדמות תחייתו. 6 זאת אנו יודעים: האדם הישָן, שהיינו אנו, נצלב איתו כדי שיתבטל גוף החטא, כך שלא נהיה עוד עבדים לַחטא. 7 כי המת נִצְדָּק מן החטא. 8 ואם מתנו עם המשיח, אנו מאמינים שגם נחיה איתו, 9 ביודענו כי המשיח, לאחר שהוקם מן המתים, לא ימות עוד; המוות אינו שולט בו עוד. 10 כי במותו הוא מת לַחטא אחת ולתמיד, אך בִּחיוֹתו הוא חי לאלוהים. 11 כך גם אתם — חִשבו את עצמכם מתים לַחטא, אך חיים לאלוהים במשיח ישוע אדוננו. 

12 לכן אל ימלוך החטא בגופכם בן התמותה בכך שתצייתו לתאוותיו. 13 ואל תמסרו את איבריכם ככלֵי עוולה לַחטא, אלא מִסרו את עצמכם לאלוהים כאנשים שהוחיו מבין המתים, ואת איבריכם ככלֵי צְדָקָה לאלוהים. 14 כי החטא לא ישלוט בכם; כי אינכם נתונים תחת התורה, אלא תחת החסד. 

צִידּוּק מוליך אלי התקדשות

15 ובכן מה? האם נחטא מפני שאין אנו נתונים תחת התורה, אלא תחת החסד? חלילה! 16 האינכם יודעים כי מי שאתם מוסרים לו את עצמכם כעבדים לשם ציות, אתם עבדיו, עבדיו של מי שאתם מצייתים לו — אם לַחטא המוליך אֱלֵי מוות, ואם לַציות המוליך אלי צְדָקָה? 17 אולם תודה לאלוהים: אומנם הייתם עבדים לַחטא קודם לכן, אך עכשיו צייתם מן הלב לְהִלכת הדוקטרינה אשר נמסרתם לה. 18 ולאחר ששוחררתם מן החטא, השתעבדתם לַצְּדָקָה. 19 (אני מדבר בדימויים של בני אדם בגלל חולשת בשרכם.) כי כשם שמסרתם את איבריכם לְעבדות הטומאה והפשע המוליכה אלי פשע, כך גם עכשיו מִסרו את איבריכם לְעבדות הצְדָקָה המוליכה אלי התקדשות. 20 כי כאשר הייתם עבדים לַחטא, הייתם חופשיים מן הצְדָקָה. 

21 ובכן, איזה פרי היה לכם אז מאותם דברים שאתם מתביישים בהם עכשיו? כי תוצאת הדברים האלה היא מוות. 22 אולם עכשיו, בהיותכם משוחררים מן החטא ומשועבדים לאלוהים, יש לכם פרי המוליך אלי התקדשות, והתוצאה היא חיי עולם. 23 כי שכר החטא הוא מוות, אך המתנה הנדיבה של אלוהים היא חיי עולם במשיח ישוע אדוננו.

פרק ז 

הנִצְדָּקים חופשיים לעבוד את אלוהים ברוח 

1 או האינכם יודעים, אחים — הרי אני מדבר אל יודעי תורה — שהתורה שולטת באדם כל עוד הוא חי? 2 כי האישה הנשואה קשורה לבעלה על ידי התורה כל עוד הוא חי; אך אם ימות בעלה, היא פטורה מחוק התורה הקושר אותה לבעלה. 3 ובכן, אם תינשא לאיש אחר בעוד בעלה חי, היא תיקרא נואפת; אולם אם ימות בעלה, היא חופשייה מחוק התורה הזה ואינה נואפת בהינשאה לאיש אחר. 

4 על כן, אחיי, גם אתם הומתם לַתורה דרך הגוף של המשיח, למען תהיו של אַחֵר, של זה אשר הוקם מן המתים, כדי שנישא פרי לאלוהים. 5 כי כאשר היינו בַּבּשר, תאווֹת החטא, אשר ניעורו דרך התורה, פעלו באיברינו לשאת פרי המוליך אלי מוות. 6 אולם עכשיו פטורים אנו מן התורה, משום שמתנו לְמה שהחזיק בנו, כדי שנעבוד בדרך החדשה של הרוח, ולא בדרך הישנה של האות הכתובה. 

הידיעה מהו חטא באה דרך התורה

7 ובכן, מה נֹאמר? האם התורה היא חטא? חלילה! אולם לא הייתי יודע מהו החטא אלא דרך התורה. כי לא הייתי יודע מהי החמדנות, אילולי אמרה התורה ״לא תחמוד״. 8 אולם החטא, בנצלו את המצווה, חוֹלֵל בי כל מיני חמדנות, כי בלי תורה החטא מת. 9 אני חייתי בלי תורה בעבר, אך בבוא המצווה ניעור החטא לחיים, ואני מַתִּי. 10 ומצאתי כי המצווה, אשר הייתה לשם חיים, נהייתה לשם מוות. 11 כי החטא, בנצלו את המצווה, התעה אותי, ודרכה המית אותי. 12 אם כן, התורה אכן קדושה, והמצווה קדושה וצוֹדֶקֶת וטובה. 

המאבק הפנימי המתמשך בחטא

13 ובכן, האם הטוֹב היה לי למוות? חלילה! אלא החטא, כדי שייראה חטא, הוא זה שחוֹלֵל בי מוות דרך הטוב, כדי שהחטא יהיה לחֲטָאָה רבה עד מאוד דרך המצווה. 14 כי אנו יודעים שהתורה היא רוחנית, אך אני הינני בשר, נמכר תחת החטא. 15 כי את מה שאני עושה, אינני מבין: כי מה שאני רוצה לעשות, זאת אינני עושה; אולם מה שאני שונא, זאת אני נוהג לעשות. 16 ואם אני עושה את מה שאינני רוצה, אני מסכים עם התורה, שהיא טובה. 17 אולם עכשיו, כבר לא אני הוא העושה זאת, אלא החטא השוכן בי. 18 כי אני יודע שלא שוכן בי, כלומר בבשרי, טוֹב. כי הרצון נמצא איתי, אך את עשיית הראוי אינני מוצא. 19 כי את הטוב שאני רוצה לעשות, אינני עושה; אך את הרע שאינני רוצה לעשות, אותו אני נוהג לעשות. 20 ואם אני עושה את מה שאינני רוצה לעשות, זה כבר לא אני הוא העושה זאת, אלא החטא השוכן בי.

21 ובכן, אני מוצא את החוק הזה: כאשר אני רוצה לעשות את הטוב, הרע נמצא איתי. 22 כי באשר לָאדם הפנימי אני מתענג על תורת האלוהים. 23 אולם אני רואה חוק אחר באיבריי, אשר נלחם נגד החוק שבשכלי ומוליך אותי בשבי לְחוק החטא שבאיבריי. 24 אדם אומלל אני! מי יציל אותי מגוף המוות הזה? 25 אני מודה לאלוהים דרך ישוע המשיח אדוננו. ובכן, אומנם הינני עובד בשכלי את תורת האלוהים, אך בבשרי את חוק החטא. 

פרק ח 

הנִצְדָּקים משוחררים מחוק החטא והמוות

1 לכן, עכשיו, אין הרשעה על אלה שבמשיח ישוע, אשר אינם מתהלכים לפי הבשר, אלא לפי הרוח. 2 כי חוק רוח החיים שבמשיח ישוע שחרר אותי מחוק החטא והמוות. 3 כי מה שהתורה לא יכלה לעשות, בהיותה חלשה בגלל הבשר, עשה אלוהים בשולחו את בנו שלו בדמות בשר־חטא, ובגין החטא: הוא הרשיע את החטא שבַּבּשר, 4 כדי שדרישת־הצְדָקָה של התורה תוקם בָּנו, המתהלכים שלא לפי הבשר, אלא לפי הרוח. 5 כי אלה שהם לפי הבשר חושבים על דברי הבשר, ואלה שלפי הרוח על דברי הרוח. 6 כי מַחְשֶבֶת הבשר היא מוות, אך מחשבת הרוח היא חיים ושלום; 7 זאת מפני שמחשבת הבשר היא איבה לאלוהים, כי היא אינה נכנעת לתורת האלוהים, ואף אינה יכולה. 8 ואלה שהם בַּבּשר אינם יכולים לרַצות את אלוהים. 

9 אולם אתם אינכם בַּבּשר, אלא בָּרוח — אם אומנם רוח האלוהים שוכנת בקרבכם. ומי שאין לו רוח המשיח, אינו שייך לו. 10 ואם המשיח בקרבכם, הגוף אומנם מת בגלל חטא, אבל הרוח היא חיים בגלל צְדָקָה. 11 אולם אם הרוח אשר הקימה את ישוע מן המתים שוכנת בקרבכם, מי שהקים את המשיח מן המתים יְחַיֶּה גם את גופכם בן התמותה דרך רוחו השוכנת בקרבכם. 

12 ובכן, אחים, אנו חייבים — לא לַבָּשר, לחיות לפי הבשר. 13 שכן אם אתם חיים לפי הבשר, עתידים אתם למות; אך אם אתם ממיתים את מעללי הגוף על ידי הרוח — תִחְיוּ. 

הנִצְדָּקים הם בני אלוהים

14 כי כל המודרכים בידי רוח אלוהים, בני אלוהים הם. 15 כי לא קיבלתם רוח עבדות כדי שתשובו אל הפחד, אלא קיבלתם רוח המקנָה מעמד של בנים, ובה אנו קוראים: ״אבא! אבינו!״ 16 הרוח עצמה מעידה יחד עם רוחנו כי אנו ילדי אלוהים. 17 ואם ילדים אנו, אזי גם יורשים: אכן יורשים של אלוהים, ויורשים יחד עם המשיח — אם אומנם אנו סובלים יחד איתו, כך גם נזכה לְכָבוד יחד איתו.

הנִצְדָּקים עתידים להשתתף בכבודו של המשיח

18 כי אני סבור שסִבלות הזמן הזה אינם שקולים כנגד הכבוד אשר עתיד להיגלות בנו. 19 כי הציפייה העמוקה של הבריאה היא כמיהה וכיסופים להתגלות בני האלוהים. 20 כי הבריאה הוכנעה לַהבל — לא מרצונה, אלא בידי זה שהכניע אותה — בְּתקווה, 21 משום שגם הבריאה עצמה תשוחרר מעבדות הכיליון לחירות הכבוד של ילדי האלוהים. 22 כי אנו יודעים שכל הבריאה נאנקת יחד וסובלת יחד בחבלי לידה עד עתה. 23 ולא זו בלבד, אלא גם אנו, בהיות לנו ביכורי הרוח, גם אנו עצמנו נאנקים בתוך עצמנו, ומחכים בכמיהה לקבלת מעמד של בנים — פדות גופנו. 24 כי בַּתקווה נושענו, אך תקווה שנראית לעין אינה תקווה; כי מה שאדם רואה, מדוע יקווה לו עוד? 25 אולם אם אנו מקווים לְמה שאין אנו רואים, אנו מחכים בכמיהה ובהתמדה. 

26 וכך גם הרוח נושאת יחד איתנו את חולשותינו. כי אין אנו יודעים לְמה להתפלל כפי שעלינו לעשות, אולם הרוח עצמה מפגיעה בעדנו באנקות עמוקות ממילים. 27 והבוחן לבבות יודע מהי מחשבת הרוח, משום שהיא מפגיעה בעד הקדושים לפי רצון אלוהים. 

28 ואנו יודעים שכל הדברים פועלים יחד לטובת האוהבים את אלוהים, לאלה אשר נקראים לפי תכליתו. 29 שכן אלה שהכיר מקדם, אותם גם הועיד מלכתחילה להידמות לצלם בנו, כדי שהוא יהיה הבכור בין אחים רבים. 30 ואלה שהועיד מלכתחילה, אותם גם קרא; אלה שקרא, אותם גם צִידֵּק; אלה שצִידֵּק, אותם גם פיאר בכבודו. 

שום דבר לא יכול להפריד את הנִצְדָּקים מאהבת האלוהים

31 ובכן, מה נֹאמר על הדברים האלה? אם אלוהים בעדנו, מי יכול להיות נגדנו? 32 הוא, אשר לא חשׂך אפילו את בנו שלו, אלא מסר אותו בעד כולנו, כיצד לא יעניק לנו הכול יחד איתו? 33 מי יטען נגד בחירי אלוהים? הרי אלוהים הוא המְצַדֵּק! 34 מי הוא המרשיע? הרי המשיח מת, וְיתר על כן — הוא גם הוקם, הוא גם לימין האלוהים, והוא גם מפגיע בעדנו! 35 מי יפריד אותנו מאהבת המשיח? האם צרה, או מצוקה, או רדיפה, או רעב, או עירום, או סכנה, או חרב? 36 ככתוב: 

״כי עליך הורַגנו כל היום,
נֶחְשַבנו כצאן טִבְחה.״ 

37 אולם בכל הדברים האלה אנו מנצחים ניצחון מוחלט בעזרת האוהב אותנו. 38 כי אני בטוח שלא המוות ולא החיים, ולא מלאכים ולא שליטים, ולא כוחות, ולא דברים בהווה ולא דברים העתידים לבוא, 39 ולא מרוֹמים ולא מעמקים, ולא שום בָּרוא אחר — לא יוכלו להפריד אותנו מאהבת אלוהים אשר במשיח ישוע אדוננו.

פרק ט 

הצִידּוּק של ישראל:
תוכניתו של אלוהים להושיע את כל ישראל  

יגונו של פאולוס על ישראל

1 אני אומר את האמת במשיח, אינני משקר, ומצפוני מעיד יחד איתי ברוח הקודש, 2 שיש לי צער גדול וייסורים תמידיים בליבי, 3 עד כי אני עצמי הייתי רוצה להיות ארור ומנודה מן המשיח בעד אחיי, בני עמי לפי הבשר, 4 שהם בני ישראל: להם מעמד הבנים, והכבוד, והבריתות, ומתן התורה, ועבודת הקודש, וההבטחות; 5 להם האבות; ומהם המשיח לפי הבשר, והוא מעל הכול, אלוהים מבורך לעולמי עולמים. אמן. 

רק בני ההבטחה הם בני אלוהים

6 אף על פי כן, זה לא שדבר־האלוהים כשל. כי לא כל אשר מישראל, ישראל הם. 7 גם לא משום היותם זרע אברהם הם כולם בנים, אלא ״ביצחק ייקרא לך זרע.״ 8 כלומר, לא ילדי הבשר הם ילדי האלוהים, אלא ילדי ההבטחה הם הנחשבים לְזרע. 9 כי זה דבר ההבטחה: ״למועד הזה אבוא, ולשרה בן.״ 10 ולא זו בלבד, אלא גם רבקה, כשהייתה הָרָה ליצחק אבינו ממשכב אחד, 11 עוד בטרם נולדו בניה, ואף בטרם עשו דבר טוב או רע (כדי שתיכון תכלית האלוהים שהיא לפי בחירה — לא על ידי מעשים, אלא כִּרצון הקורא), 12 נֶאמר לה: ״רב יעבוד צעיר.״ 13 ככתוב:

״ואוֹהַב את יעקב,
ואת עֵשָׂו שנאתי.״ 

אלוהים מושיע את שארית ישראל גם בימינו

14 ובכן, מה נֹאמר? היש אי־צֶדֶק באלוהים? חלילה! 15 כי למשה הוא אומר: 

״וחנותי את אשר אחון,
וריחמתי את אשר ארחם.״ 

16 ובכן, זה לא בידֵי מי שרוצה או בידֵי מי שרץ, אלא בידי אלוהים החונֵן. 17 כי הכתוב אומר לפרעה: 

״בעבור זאת העמדתיךָ,
למען הראותי את כוחי בך,
ולמען סַפֵּר שמי בכל הארץ.״ 

18 ובכן, הוא חונֵן את מי שהוא רוצה, ומקשה את לב מי שהוא רוצה. 19 אם כן, אתה תֹאמר לי: ״מדוע הוא עדיין מוצא אשמה? כי מי יכול להתנגד לרצונו?״ 20 נהפוך הוא! הוי בן אדם, מי אתה שתשיב דבר נגד אלוהים? האם יֹאמר המעשה לעושהו: ״מדוע יצרת אותי כך?״ 21 האין לַיוצר סמכות על החומר, ליצור מאותו גוש כלי אחד לְכָבוד וכלי אחד לְקלון? 22 ומה אם אלוהים, ברצותו להראות את זעמו ולפרסם את גבורתו, נשא באורך רוחו הרב כלֵי זעם שהוכנו לאבדון, 23 וזאת כדי לפרסם את עושר כבודו לכלֵי חנינה, שאותם הכין מקדם לְכָבוד — 24 כלומר אותנו, שקרא לנו לא רק מתוך היהודים, אלא גם מתוך הגויים? 25 כמו שהוא אומר גם בהושע: 

״אקרא ללא־עמי — עמי,
וללא־אהוב — אהוב.
26 והיה בַּמָקום שבו ייאמר להם ׳לא־עמי אתם׳,
שָם הם ייקראו ׳בנֵי אל חי׳.״ 

27 אך ישעיהו מכריז על ישראל: 

״כי אם יהיה מספר בני ישראל כְּחול הים,
השאר ייוושע.
28 כי הדבר כלָה ונחרָץ בצְדָקָה,
משום שדבר נחרץ יעשה יהוה על הארץ.״ 

29 וכפי שאמר ישעיהו קודם לכן: 

״לולי יהוה צבאות הותיר לנו זרע,
כסדום היינו, ולעמורה דמינו.״ 

ישראל אינם מבינים את צִדְקַת־האלוהים

30 ובכן, מה נֹאמר? כי גויים, שלא רדפו צְדָקָה, השיגו צְדָקָה — והיא צְדָקָה שעל ידי אמונה; 31 אולם ישראל, שרדף תורת צְדָקָה, לא הגיע אלי תורת צְדָקָה. 32 מדוע? משום שלא הייתה על ידי אמונה, אלא על ידי מעשי התורה. כי נכשל באבן נגף, 33 ככתוב: 

״הינני יוֹסֵד בציון אבן נגף וצור מכשול,
וכל המאמין בו לא יבוש.״

פרק י 

1 אחים, משאלת ליבי ותפילתי לאלוהים בעד ישראל — שייוושע. 2 כי אני מעיד עליהם שיש להם קנאה לאלוהים, אך לא מתוך ידע אמיתי. 3 כי הם אינם מבינים את צִדְקַת־האלוהים ומבקשים לנקוט צְדָקָה משלהם, ובכך אינם נכנעים לצִדְקַת־האלוהים. 4 כי המשיח הוא תכלית התורה לשם צְדָקָה עבור כל מי שמאמין. 

כל מי שמאמין בישוע המשיח ייוושע

5 כי משה כותב על הצְדָקָה שעל ידי התורה: 

״האדם אשר עושה אותם — הוא יִחְיֶה בהם.״ 

6 אולם הצְדָקָה שעל ידי אמונה אומרת כך: ״אל תֹאמר בלבבך: ׳מי יעלה השמיימה?׳״ (כלומר, להוריד את המשיח), 7 ״או: ׳מי יֵרד התהומה?׳״ (כלומר, להעלות את המשיח מן המתים). 8 אלא מה היא אומרת? ״קרוב אליך הדבר, בפיך ובלבבך״ (כלומר, דבר האמונה שאנו מכריזים). 9 שֶכֵּן אם אתה מודה בפיך שישוע הוא האדון, ומאמין בלבבך שאלוהים הקים אותו מן המתים — תיוושע. 10 כי הלב מאמין לשם צְדָקָה, והפה מודה לשם ישועה. 11 כי הכתוב אומר: 

״כל המאמין בו לא יבוש.״

12 כי אין הבדל בין יהודי לבין יווני; כי לכולם אותו אדון, והוא נדיב עד מאוד לכל הקוראים אליו. 13 כי ״כל אשר יקרא בשם האדון — ייוושע.״

האמונה במשיח באה על ידי שמיעת דבר־האלוהים

14 אם כן, כיצד יקראו אל מי שלא האמינו בו? וכיצד יאמינו במי שלא שמעו עליו? וכיצד ישמעו באין מכריז? 15 וכיצד יכריזו אם לא יישלחו? ככתוב: 

״מה נאווּ רגלֵי מבשרֵי שלום, מבשרֵי טוב.״ 

16 אולם לא כולם צייתו לַבשורה, שהרי ישעיהו אומר:

״אדוניי, מי האמין לשמועתנו?״

17 ובכן, האמונה באה על ידי שמיעה, והשמיעה — דרך דבר־האלוהים. 18 אולם אני אומר: האומנם לא שמעו? אדרבה: 

״בכל הארץ יצא קולם,
ובקַצְווי תבל מיליהם.״ 

19 אולם אני אומר: האומנם ישראל לא ידע? ראשית, משה אומר: 

״אני אקניאכם בלא־עם,
בגוי נבער אכעיסכם.״ 

20 וישעיהו מעז מאוד ואומר: 

״נמצאתי לאלה שלא דרשוני, 
נגליתי לאלה שלא ביקשוני.״ 

21 ולישראל הוא אומר: 

״פירשׂתי ידיי כל היום אל עם סורר ומורה.״

פרק יא

בכל דור יש בישראל שארית של מאמינים

1 אם כן, אני אומר: האם אלוהים דחה את עמו? חלילה! כי גם אנוכי בן ישראל, מזרע אברהם, משבט בנימין. 2 אלוהים לא דחה את עמו שהכיר מקֶדם. וכי אינכם יודעים מה אומר הכתוב על אליהו? איך הוא התלונן על ישראל לפני אלוהים ואמר: 

3 ״אדוניי, את נביאיך הרגו ואת מזבחותיך הרסו,
ואיוותֵר אני לבדי ויבקשו את נפשי.״ 

4 אולם מה אומרת לו תשובת האלוהים? 

״השארתי לי שבעת אלפים איש אשר לא כרעו ברך לבעל.״ 

5 וכך גם בזמן הזה נשארה שארית לפי בחירה של חסד. 6 ואם בחסד — זה כבר לא על ידי מעשים; שאם לא כן, החסד כבר אינו חסד. ואם על ידי מעשים — זה כבר לא חסד; שאם לא כן, המעשה כבר אינו מעשה. 7 ובכן מה? את אשר ישראל ביקש הוא לא השיג, אך הבחירים השיגו. והאחרים — הוקשה ליבם, 8 ככתוב: 

״נתן להם אלוהים רוח תרדמה,
עיניים לא לראות ואוזניים לא לשמוע,
עד היום הזה.״

9 ודוד אומר: 

״יהי שולחנם לְפח, ולמוקש, ולמכשול, ולשילומיהם;
10 תחשכנה עיניהם מֵראוֹת, ומותניהם תמיד כְּפוֹף.״ 

פאולוס מזהיר את הגויים שלא יתנשאו על ישראל

11 אם כן, אני אומר: האם מעדו כדי שיפלו ללא קום? חלילה! אלא בפשעם באה הישועה אל הגויים, כדי לעורר את קנאתם. 12 אולם אם פשעם מביא עושר לָעולם, וכישלונם מביא עושר לַגויים, על אחת כמה וכמה מְלוֹאם! 13 כי אליכם הגויים אני מדבר: אומנם הינני שליח אל הגויים, ואני מפאר את שירותי, 14 אך זאת כדי שאוכל, אם אפשר, לעורר בדרך כלשהי קנאה בשְׁאֵרֵי בשרי, ולהושיע כמה מהם. 15 כי אם הרחקָתָם היא ריצוי העולם, מהי קבלתם אם לא תחִייה מן המתים? 16 ואם ראשית עריסת הבצק היא קדושה, כן גם העיסה כולה; ואם השורש הוא קדוש, כן גם הענפים. 17 ואם נכרתו כמה מן הענפים, ואתה, זית בר, הורכבת ביניהם והיית לשותף בשורשו ובלשדו של עץ הזית — 18 אל תתנשא על הענפים! ואם תתנשא עליהם, זְכור שלא אתה נושא את השורש, אלא השורש נושא אותך! 19 אם כן, אתה תֹאמר: ״הענפים נכרתו כדי שאני אורכב.״ 20 יפה! הם נכרתו בגלל אי־אמונה, ואתה עומד בגלל אמונה. אל יגבַּה ליבך, אלא הימלא יראה. 21 כי אם אלוהים לא חס על הענפים הטבעיים, שמא גם עליך לא יחוס! 

22 לכן ראֵה את טוּבו ואת זעפו של אלוהים: על הנופלים — זַעַף; ועליך — טוּב, אם תמשיך בַּטוּב. שאם לא כן, גם אתה תיכרת. 23 וגם הם, אם לא ימשיכו באי־אמונה, יורכבו; כי אלוהים יכול להרכיב אותם מֵחָדָש. 24 כי אם נכרַתָּ מעץ זית שהוא בר מטבעו, ובניגוד לטבע הורכבת על עץ זית טוב, על אחת כמה וכמה יורכבו הענפים הטבעיים על עץ הזית שלהם! 

כל ישראל ייוושע בשובו של המשיח ישוע

25 כי אינני רוצה, אחים, שיחסר לכם ידע על הסוד הזה, פן תהיו לחכמים בעיניכם: קְשי לב בא על חלק מישראל, עד אשר ייכּנס מְלוֹא הגויים. 26 וכך כל ישראל ייוושע, ככתוב: 

״ובא מציון הגואל, וישיב פשע מיעקב.
27 וזאת בריתי איתם כאשר אסיר חטאתם.״ 

28 אומנם אשר לַבּשורה הם אויבים, לטובתכם; אולם אשר לַבּחירה הם אהובים בגלל האבות. 29 כי המתנות הנדיבות של אלוהים וקריאתו אינן ניתנות לביטול. 30 כי כשם שאתם לא צייתם לאלוהים בעבר, אך עכשיו רוחמתם דרך אי־ציותם, 31 כך גם הם אינם מצייתים עכשיו, כדי שדרך הרחמים שאתם קיבלתם — גם הם ירוחמו. 32 כי אלוהים כָּלָא הכול באי־ציות, כדי שירחם על הכול. 

שבח לאלוהים על תוכנית הישועה

33 הו עומק העושר של אלוהים, חוכמתו ודעתו!
אין מבין את משפטיו, ודרכיו רבות לאין חקר!
34 כי מי יָדע את דעת יהוה?
או מי היה יועצו?
35 או מי הקדים לתת לו דבר, וישולם לו?
36 כי הכול ממנו, ודרכו, ואליו.
לו הכבוד לעולמי עולמים.
אמן.

פרק יב

הִלְכות הצִידּוּק:
על הנִצְדָּקים להתמסר לאלוהים ולאהוב את הזולת

התמסרות לאלוהים היא התגובה הראויה לרחמיו

1 ובכן, אחים, אני מפציר בכם לנוכח רחמי אלוהים, למסור את גופכם קורבן חי, קדוש, רצוי לאלוהים — זוהי עבודתכם בת התבונה. 2 ואל תידָמו לעולם הזה, אלא הִשְתַנו על ידי התחדשות דעתכם, כדי שתבחינו מהו רצונו של אלוהים — מהו הטוב והרצוי והמושלם. 

הֱיו ענווים והשתמשו במתנות הרוח

3 כי אני אומר, על סמך החסד שניתן לי, לכל אחד מכם: אל יחשוב איש את עצמו ליותר ממה שראוי לו לחשוב, אלא שיחשוב ביישוב הדעת, כמידת האמונה שחָלק אלוהים לכל אחד. 4 כי כשם שבגוף אחד יש איברים רבים, אך אין לכל האיברים אותו תפקיד, 5 כך גם אנו, הרבים, היננו גוף אחד במשיח, וכולנו איברים זה של זה. 6 יש לנו מתנות שונות לפי החסד שניתן לנו, ועלינו להשתמש בהן: אם נבואה — לפי מידת אמונתך; 7 אם שירות — בשירותך; אם אתה מורה — בהוראה; 8 אם אתה מעודד — בעידוד; אם אתה נותן — בנדיבות; אם אתה מנהיג — בחריצות; אם אתה גומל חסד — בחדווה. 

אֶהֱבו אהבה כנה

9 אֶהֱבו אהבה כנה.
תַעֲבו את הרוע;
דִבְקו בַּטוּב.
10 אֶהֱבו איש את רעהו אהבת אחים חמה;
הַקדימו לכבד זה את זה;
11 הֱיו חרוצים ואל תתעצלו.
הֱיו נלהבים בָּרוח;
עִבדו את האדון.
12 שִמחו בַּתקווה;
הַחזיקו מעמד בַּצרה;
הַתמידו בַּתפילה.
13 תְנו את חלקכם לצורכי הקדושים;
חושו להכניס אורחים.
14 בָּרכו את רודפיכם,
בָּרכו ואל תקללו.
15 שִמחו עם השמחים,
ובְכו עם הבוכים.
16 הֱיו מאוחדים בדעותיכם;
 אל יגבַּה ליבכם, אלא חִברו לענווים;
אל תהיו חכמים בעיניכם.
17 אל תשיבו רעה תחת רעה.
הַקפידו לעשות את מה שטוב בעיני כל אדם.
18 אם אפשר, עד כמה שהדבר בידיכם, הֱיו בשלום עם כל אדם.
19 אל תתנקמו, אהוביי, אלא תנו מקום לַזעם;
כי כתוב: ״׳לי נקם ושילם׳, אמר יהוה.״
20 לכן: ״אם רעב שונאך, האכילהו;
ואם צמא, השקֵהו;
כי בעשותך זאת, גחלי אש אתה חותה על ראשו.״
21 אל תנוצח בידי הרוע,
אלא נַצַּח את הרוע עם בַּטוּב. 

פרק יג 

קַבּלו את מרות השלטונות

1 על כל אדם לקבל את מרות השלטונות שמעליו. כי אין שלטון אלא מאת אלוהים, והשלטונות שישנם נתמנו בידי אלוהים. 2 לכן כל המתקומם נגד השלטון מתנגד לצו האלוהים, והמתנגדים יביאו דין על עצמם. 3 כי השליטים אינם מטילים אימה על מעשים טובים, אלא על מעשים רעים. האם אתה רוצה להיות לא מאוים מן השלטון? עֲשֵה את הטוב, ותזכה לשבח ממנו. 4 כי משרת אלוהים הוא, לטובתך. אולם אם תעשה את הרע, עליך להתמלא אימה; כי לא לשווא הוא נושא את החרב. כי משרת אלוהים הוא, נוקם בזעם בכל העושה את הרע. 5 לכן עליך לקבל מרות, ולא רק בגלל הזעם, אלא גם בגלל המצפון. 6 לפיכך אתם גם משלמים מיסים, כי משרתי אלוהים  הם, השוקדים על עצם הדבר הזה. 7 לכן תְנו לכל אחד מה שמגיע לו: מס למי שמגיע לו מס; מכס למי שמגיע לו מכס; יִראה למי שמגיעה לו יִראה; כבוד למי שמגיע לו כבוד. 

ואהבת לרעך כמוך

8 אל תהיו חייבים דבר לאיש מלבד אהבה זה לזה; כי האוהב את הזולת קִיים את התורה. 9 כי ״לא תנאף, לא תרצח, לא תגנוב, לא תענה עד שקר, לא תחמוד״, ואם כל מצווה אחרת, הן כלולות בציווי הזה, והוא: ״ואהבת לרעך כמוך.״ 10 האהבה אינה עושה רָע לָרֵעַ; לכן האהבה היא קיום התורה. 

הֱיו מוכנים לשובו של המשיח ישוע

11 ועֲשו זאת, משום שאתם יודעים את המועד: כבר הגיעה השעה שנקיץ מן השינה, כי הישועה קרובה אלינו עכשיו יותר משהייתה כאשר התחלנו להאמין. 12 חלוף יחלוף הלילה, והיום קרב ובא. על כן הבה נפשוט את מעשי החושך, ונלבש את שריון האור. 13 הבה נתהלך כיאות, כמו בַּיום, לא בהוללות ובשכרות, לא במשכב טמא ובזימה, לא במריבה ובקנאה; 14 אלא לִבשו את האדון ישוע המשיח, ואל תקדישו מחשבה לענייני הבשר — לסיפוק תאוותיו.

פרק יד

אל תשפטו את אחִיכם בענייני מאכלים ומועדים 

1 וקַבּלו את החלש בָּאמונה, אך לא לשם ויכוחים על נושאים השנויים במחלוקת. 2 אומנם אחד מאמין שמותר לאכול הכול; אולם אחר, בהיותו חלש, אוכל רק ירקות. 3 מי שאוכל, אל יבוז למי שאינו אוכל; ומי שאינו אוכל, אל ישפוט את מי שאוכל, כי אלוהים קיבל אותו. 

4 כי מי אתה שתשפוט את עבדו של אחר? הרי לפני אדוניו הוא עומד איתן או נופל; והוא עמוֹד יעמוד, כי בכוחו של אלוהים הוא יעמוד. 5 יש המכבד יום אחד יותר מיום אחר; ויש המכבד כל יום ויום. יהי כל אחד בטוח בדעתו. 6 מי ששומר את היום, לכבוד האדון הוא שומר אותו; ומי שאינו שומר את היום, לכבוד האדון אינו שומר אותו. ומי שאוכל, לכבוד האדון הוא אוכל, שהרי הוא מודה לאלוהים; ומי שאינו אוכל, לכבוד האדון אינו אוכל, וגם הוא מודה לאלוהים. 7 כי אין איש מאיתנו שחי למען עצמו, ואין איש שמת למען עצמו. 8 כי גם אם נחיה, לכבוד האדון נחיה; וגם אם נמות, לכבוד האדון נמות. ובכן, גם אם נחיה וגם אם נמות — היננו של האדון. 9 כי לשם כך המשיח גם מת וגם קם, והוא חי שוב כדי שיהיה אדון גם של המתים וגם של החיים. 

10 ואתה, מדוע אתה שופט את אחִיך? ואתה, מדוע אתה בז לאחיך? כי כולנו נעמוד לפני כס המשפט של המשיח. 11 כי כתוב: 

״׳חי אני,׳ נאום יהוה,
׳כי לי תכרע כל ברך,
וכל לשון תודֶה לאלוהים.׳״ 

12 ובכן, כל אחד מאיתנו ייתן דין וחשבון על עצמו לאלוהים. 

אל תכשילו את אחִיכם

13 לכן אל נשפוט עוד זה את זה, אלא במקום זאת חִרצו משפט: לא לשים אבן נגף או מכשול לפני אחִיכם. 14 יודע אני, ובטוח באדון ישוע, כי אין דבר טמא כשלעצמו, אלא מי שחושב דבר לטמא, עבורו טמא הדבר. 15 אולם אם אחיך נעצב בגלל מה שאתה אוכל, אינך מתהלך עוד באהבה. אל תהרוס, במה שאתה אוכל, אדם שבעדו מת המשיח. 16 ובכן, שלא ידובר רע על טובכם. 17 כי מלכות האלוהים אינה אכילה ושתייה, אלא היא צְדָקָה ושלום ושמחה ברוח הקודש. 18 כי העובד את המשיח בדברים האלה, רצוי הוא לאלוהים ומקובל על הבריות. 

19 ובכן, הבה נרדוף דרכי שלום, ואת הדברים שאיתם נוכל לבנות זה את זה. 20 אל תהרוס את עבודת האלוהים בגלל מאכל. אומנם כל דבר טהור הוא, אך רע לָאדם שבאכילתו מכשיל את האחר. 21 מוטב שלא לאכול בשר, ולא לשתות יין, ולא לעשות כל דבר שיכשיל את אחיך, או ייגוף אותו, או יחליש אותו. 22 יש לך אמונה — שמור אותה לעצמך לפני אלוהים. אשרי האיש שאינו שופט את עצמו במה שהוא בורר לו. 23 אולם מי שיש לו ספק, אם הוא אוכל — הוא מורשע; כי זה לא מתוך אמונה. וכל מה שאינו מתוך אמונה, חטא הוא.

פרק טו 

דַאֲגו לטובת הזולת

1 אנו, החזקים, חייבים לשאת את חולשות החלשים, ולא לרַצות את עצמנו. 2 שכל אחד מאיתנו ירַצה את רעהו לטובתו, כדי שייבנה. 3 כי גם המשיח לא ריצָה את עצמו, אלא ככתוב: 

״חֶרְפּוֹת חוֹרְפֶיךָ נפלו עליי.״ 

4 כי כל אשר נכתב מקֶדם, נכתב מקדם להַנְחותֵנו, כדי שתהיה לנו תקווה דרך החוסן ודרך הנחמה שבכתובים. 5 יהי רצון שאלוהי החוסן והנחמה ייתן לכם להיות תמימי דעים זה עם זה לפי המשיח ישוע, 6 כדי שבלב אחד ובפה אחד תשבחו את אלוהים, אבי אדוננו ישוע המשיח. 7 על כן קַבּלו זה את זה כשם שגם המשיח קיבל אתכם לכבוד האלוהים.

המשיח ישוע הוא תקוות היהודים והגויים גם יחד

 8 עתה אני אומר, ישוע המשיח היה למשרת הנימולים בגלל נאמנותו של אלוהים, כדי לאשר את ההבטחות שניתנו לאבות, 9 וכדי שהגויים ישבחו את אלוהים על רחמיו, ככתוב: 

״על כן אודך בגויים, ולשמך אזמר.״ 

10 ועוד הוא אומר: 

״הַרנינו גויים עִם עַמו.״ 

11 ועוד: 

״הלְלו את יהוה כל גויים,
ושבחוהו כל האומים.״ 

12 ועוד אומר ישעיהו: 

״והיה שורש לישי,
ויקום למשול בעמים;
אליו גויים יְקַווּ.״ 

13 יהי רצון שאלוהי התקווה ימלא אתכם בכל שמחה ושלום בהאמינכם, כדי שתהיו שופעים תקווה דרך גבורת רוח הקודש. 

סוף דבר:
תוכניותיו של פאולוס ודרישות שלום 

שירותו הקודם של פאולוס במזרח

14 וגם אני עצמי בטוח בכם, אחיי, שגם אתם עצמכם מלאים כל טוּב, ונמלאים בכל דעת, ויכולים גם להוכיח אחרים. 15 אף על פי כן, אחים, כתבתי אליכם פה ושם בהעזה כלשהי, כמעורר את זיכרונכם, על סמך החסד שניתן לי מידי אלוהים: 16 להיות משרת של ישוע המשיח למען הגויים, ולכהן בעבודת בשורת האלוהים, כדי שקורבן הגויים יהיה רצוי ומקודש ברוח הקודש. 17 לכן אני מתגאה במשיח ישוע באשר לעניינים הנוגעים לאלוהים. 18 כי אינני מעז לומר דבר מלבד מה שהמשיח עשה דרכי כדי להביא את הגויים לידי ציות, על ידי דיבור ועל ידי מעשה, 19 בגבורת אותות ומופתים, בגבורת רוח הקודש. וכך אני הִכרזתי את בשורת המשיח במלואה, הלוך וסָבוֹב מירושלים עד אילוּריקוֹן. 20 וכן שמתי לי למטרה לבשֵר במקומות ששֵם המשיח טרם הושמע בהם, כדי שלא אֶבְנה על יסוד של אחר, 21 אלא ככתוב: 

״אשר לא סופַּר להם עליו — יִרְאו,
ואשר לא שמעו — יבינו.״ 

שירותו המתוכנן של פאולוס בירושלים, ברומא ובספרד

22 על כן גם נבצר ממני פעמים רבות לבוא אליכם. 23 אולם עכשיו, מאחר שכבר אין לי מקום באזורים האלה, ומאחר שאני נכסף לבוא אליכם זה שנים רבות, 24 אבוא אליכם בלכתי לספרד. כי אני מקווה לראות אתכם בעוברי שם, ולהישלח משם בידיכם לאחר שאֶשׂבַּע מכם מעט נחת. 

25 אולם עכשיו אני עולה לירושלים לשרת את הקדושים. 26 כי מָקֵדוֹנְיָה ואָכָיָה חפצו לתרום תרומה למען עניי הקדושים אשר בירושלים. 27 כי זה חפצם, ואף חובתם כלפיהם; כי אם הגויים שותפו בַּעניינים הרוחניים שלהם, הם חייבים גם לשרת אותם בְּעניינים חומריים. 28 לכן, לאחר שאשלים זאת ואחתום להם את הפרי הזה, אעבור אצלכם בדרך לספרד. 29 ואני יודע שבבואי אליכם אבוא במלוא ברכת בשורת המשיח. 

30 אני מפציר בכם, אחים, באדוננו ישוע המשיח ובאהבת הרוח, שתיאבקו יחד איתי בתפילות לאלוהים בעדי, 31 כדי שאינצל מידי הסוררים ביהודה, וכדי ששירותי למען ירושלים יהיה רצוי לַקדושים; 32 וזאת כדי שאבוא בשמחה אליכם, בִּרצון אלוהים, ושאחליף כוח אצלכם.

33 יהי אלוהי השלום עם כולכם. אמן.

פרק טז 

דרישות שלום מפאולוס לאחים ברומא

1 אני ממליץ בחום על פוֹיבֶּה אחותנו, שהיא שַמָשית של הקהילה בקֶנְכְּרֵיאָה. 2 אני מבקש שתקבלו אותה בָּאדון כיאה לִקדושים, ושתסייעו לה בכל עניין שתזדקק לכם; כי היא אכן הייתה עזר לְרבים, וגם לי. 

3 דִרשו בשלום פְּרִיסְקִילָה ועֲקִילַס, חבריי לעבודה במשיח ישוע, 4 אשר סיכנו את צווארם בעד נפשי. ולא רק אני מודה להם, אלא גם כל קהילות הגויים. 5 וכן דִרשו בשלום הקהילה שבביתם. 

דִרשו בשלום אֶפַּיְנֵטוֹס אהובי, שהוא פרי ביכורים למשיח באֲכָיָה. 6 דִרשו בשלום מרים, שעָמְלה רבות למעננו. 7 דִרשו בשלום אַנְדְרוֹנִיקוֹס ויוּנִיאַס, בני עמי וחבריי למאסר; נכבדים הם בעיני השליחים, וגם היו לפניי במשיח. 8 דִרשו בשלום אַמְפְּלִיאַס אהובי באדון. 9 דִרשו בשלום אוּרְבָּנוֹס, חברנו לעבודה במשיח, ובשלום סְטָכוּס אהובי. 10 דִרשו בשלום אַפֶּלֶס, שנמצא ראוי במשיח. דִרשו בשלום בני בֵּית אֲרִיסְטוֹבּוּלוֹס. 11 דִרשו בשלום הֵרוֹדִיּוֹן בן עמי. דִרשו בשלום בני בֵּית נַרְקִיסוֹס, אלה אשר באדון. 12 דִרשו בשלום טְרוּפַיְנָה וטְרוּפוֹסָה, העמלות באדון. דִרשו בשלום פֶּרְסִיס האהובה, שעמְלה רבות באדון. 13 דִרשו בשלום רוּפוּס הנבחר באדון, ובשלום אימו, שהיא כאם לי. 14 דִרשו בשלום אֲסוּנְקְרִיטוֹס, פְלֵיגוֹן, הֶרְמָאס, פַּטְרוֹבַּס, הֶרְמֶס, והאחים אשר איתם. 15 דִרשו בשלום פִילוֹלוֹגוֹס, יוליה, נֵרֵיאוּס ואחותו, ואוֹלוּמְפַּס, וכל הקדושים אשר איתם. 

16 בָּרכו זה את זה בנשיקה קדושה. 

קהילות המשיח דורשות בשלומכם. 

פאולוס מזהיר מפני פילוגי כפירה

17 עתה אני מפציר בכם, אחים, היזהרו מאלה שגורמים לפילוגי כפירה ולמכשולים המנוגדים לַדוקטרינה שלמדתם; סורו מהם! 18 כי אנשים כאלה אינם משרתים את אדוננו ישוע המשיח, אלא את כרסם, ובדברי נועם וחנופה הם מתעים את לב התמימים. 19 כי ציותכם נודע לכול; לכן אני שמח בכם. אולם אני רוצה שתהיו חכמים לגבי הטוֹב, ותמימים לגבי הרע. 20 ואלוהי השלום יָשוּף את השטן תחת רגליכם במהרה. 

יהי חסד אדוננו ישוע המשיח עימכם. 

דרישות שלום מחבריו של פאולוס לאחים ברומא

21 טִימוֹתֵיאוֹס, חברי לעבודה, דורש בשלומכם, וכן גם לוּקְיוֹס ויָאסוֹן וסוֹסִיפַּטְרוֹס, בני עמי. 

22 אני, טֶרְטְיוֹס, הרושם את האיגרת הזאת, דורש בשלומכם באדון. 

23 גָיוּס, המארח אותי ואת כל הקהילה, דורש בשלומכם. אֶרַסְטוֹס, גזבר העיר, דורש בשלומכם, וכן קְוַורְטוּס אחינו. 

24 יהי חסד אדוננו ישוע המשיח עם כולכם. אמן. 

הלל

25 ולוֹ,
אשר יכול לחזק אתכם כבשורתי וכהכרזת ישוע המשיח,
לפי התגלות הסוד שהיה כמוס זה עידן ועידנים,
26 אך נגלָה עכשיו דרך כתבי הנביאים לפי מצוַות אלוהי עולם,
ונתפרסם כדי להביא את כל העמים לידי ציות אמונה —
27 לאלוהים החכם לבדו הכבוד,
דרך ישוע המשיח,
לעולם ועד.
אמן.